מבוא

 1922-1914, אמריקה, ארצות הברית  סגור לתגובות על מבוא
ינו 052015
 

דעת הקהל היהודית באמריקה, רובה ככולה, היתה אוהדת לגרמניה ועוינת לרוסיה. נטייה זו היתה משותפת למעמד העליון של יהודי אמריקה, יוצאי גרמניה, שרחשו חיבה וכבוד רב לתרבות הגרמנית ושמרו על קשריהם עם ארץ המולדת, ולשכבות העממיות המורכבות מן המהגרים החדשים ממזרח-אירופה, שנשאו עמם את זכר הפוגרומים ושמרו שנאה כלפי רוסיה, ארץ הפוגרומים. על כן, עם פרוץ המלחמה, היתה עמדתם של יהודי אמריקה כלפי הקואליציה של בעלות-הברית המערביות אמביוולנטית במקרה הטוב. המבוכה נחסכה מהם כל עוד דעת הקהל האמריקנית הכללית החזיקה בדוקטרינת מונרו ודגלה בניטרליות. אך מרגע שהסתמנה תפנית בדעת הקהל לרעת גרמניה, נקלעה המנהיגות היהודית הפרו-גרמנית למבוכה גוברת ואף למצוקה. כל זה עתיד היה להשתנות תכלית שינוי עם נפילת המשטר הצארי במהפכת מרס 1917, אותה קידמה העיתונות היהודית העממית בצהלות שמחה. תפנית זו הקלה על המנהיגות היהודית ועל שופרות דעת הקהל לקדם בברכה את הצטרפות ארצות-הברית למלחמה ב-6 באפריל 1917. אבל בקרב הסוציאליסטים היהודים נמשכו גילויי ההתנגדות למלחמה ובתוכם בלטו כמה מנהיגים, כמו הילקוויט Hillquit)), שהתמידו בכך עד סיום המלחמה, למרבה מבוכתה של המנהיגות היהודית. ועם זאת, יהודי אמריקה, שמנו 3.3% מכלל האוכלוסיה, היוו 5.7% מכלל המתגייסים לשרות צבאי במלחמה. כרבע מיליון יהודים שירתו במלחמה; מהם נהרגו 3,400 ונפצעו כ-14,000.

גורם נוסף שאתגר את המנהיגות היהודית באמריקה היתה הציונות. התנועה הציונית באמריקה, ערב מלחמת העולם הראשונה, היתה עדיין קטנה בממדיה והסיכוי שתיהפך לתנועת המונים היה קלוש. אך המפעל הציוני בארץ-ישראל עורר סקרנות ואף ריגש לבבות רבים, גם בקרב היהדות הרפורמית, שקבעה כבר בראשית הופעתה של הציונות המדינית של הרצל עמדה שלילית החלטית כלפי הרעיון הציוני וכלפי השאיפה לכונן גוף לאומי ואף מדינה יהודית בארץ-ישראל. בקרב אלה שהגדירו עצמם כאנטי-ציונים הרעיון הציוני עמד בסתירה מוחלטת למיטב תפיסתם היהודית-אמריקנית, הדתית והאזרחית ביסודה. אבל במשך הזמן התברר כי גם בקרב היהדות הרפורמית, כזרם הדומיננטי ביהדות אמריקה, היחס כלפי הציונות הוא מתון ומורכב ובשום פנים איננו שלילי גרידא. רוב הציבור היהודי באמריקה הזדהה לא כאנטי-ציוני כי אם כ"לא-ציוני", כלומר פרו-ציוני. הצטרפותו של המשפטן הדגול, לואי ברנדייס (Brandeis), למחנה הציוני והכתרתו כמנהיג התנועה העניקה לציונות האמריקנית תנופה חדשה, אך עוררה על ברנדייס ביקורת מצד רוב האישים הבולטים בציבור היהודי. ברנדייס הדף את ההתקפות עליו וטען כי הציונות יש בה כדי לתרום תרומה אדירה לפיתוח החיים היהודיים באמריקה. הציונות מציעה מסגרת ארגונית ודרך פעולה (סיוע לבניית חברה יהודית חדשה בארץ-ישראל), שכל יהודי אמריקה יכולים וצריכים להצטרף אליה. סיסמת הקרב של ברנדייס היתה "לעשות סדר ביהדות אמריקה", והרציונל בו החזיק היה: "בשביל שנהיה אמריקנים טובים, עלינו להיות יהודים טובים יותר, ובשביל שנהיה יהודים טובים יותר – עלינו להיות ציונים!" כנגד הטענה בדבר סכנת "הנאמנות הכפולה" בה הציונים באמריקה עלולים להסתבך, השיב ברנדייס כי "ריבוי נאמנויות הוא פסול רק אם הן סותרות אהדדי". עיקרון זה אימץ לעצמו מתורתו הציונית-אמריקנית המיוחדת של הפילוסוף היהודי הצעיר, הוראס קאלן (Horace Kallen), שפיתח חזון של בניית חברה צודקת, "חברת מופת" בארץ-ישראל. זו שליחותה המיוחדת, בעלת המשמעות האוניברסלית, של הציונות על פי קאלן. מובן מאליו שתפיסת הציונות המיוחדת של ברנדייס לא היתה עשויה להתקבל לא על דעת הציונים באירופה ובארץ-ישראל ולא על דעת הלא-ציונים באמריקה, שבשום פנים לא היו מוכנים להצטרף להסתדרות הציונית.

1916-1915

 1922-1914, אמריקה, ארצות הברית  סגור לתגובות על 1916-1915
ינו 052015
 

נוכח הידיעות על הפגיעות הקשות ביהודי גליציה ובוקובינה, מצד הגייסות הרוסיים הנלחמים שם, יזם לואי מרשל, יושב-ראש הוועד היהודי אמריקני, בנובמבר 1914, כנס בניו-יורק, אליו הוזמנו עשרות נציגי ארגונים יהודיים העוסקים בפעולות סיוע ורווחה, כדי לתאם פעולה משותפת למען יהודי רוסיה. בחודשים הבאים חברו אל היזמה הזאת הארגונים הסוציאליסטיים וכן האורתודוכסיים וייסדו את הג'וינט – […]

1918-1917

 1922-1914, אמריקה, ארצות הברית  סגור לתגובות על 1918-1917
ינו 052015
 

באפריל 1917 התקבל חוק ההגירה החדש, המחמיר במידת מה את המבחנים לכניסת מהגרים לארצות-הברית. קבלת החוק בישרה התחזקות המגמה השואפת לעצור בעד גלי המהגרים המתדפקים על שערי אמריקה. מכל קבוצות המהגרים לאמריקה היהודים הם שעוררו את ההתנגדות החריפה ביותר. התרבו הפרסומים – מאמרים וספרים – שדיברו על הסכנה הנשקפת לאורח החיים האמריקני מן "הגזע האסיאתי" […]

1919

 1922-1914, אמריקה, ארצות הברית  סגור לתגובות על 1919
ינו 052015
 

מאי. נוכח סימנים בולטים של הסתייגות כלפי השאיפות הציוניות בארץ-ישראל והצהרת בלפור, בקרב אנשי המשלחת האמריקנית לוועידת השלום, בראשות שר החוץ רוברט לנסינג (Lansing), פנה פליכס פרנקפורטר, ששימש כמזכיר המשלחת הציונית בפריס, אל הנשיא וילסון בבקשה להביע שוב את תמיכתו בהצהרת בלפור ובעניין הציוני. הנשיא השיב כי מעולם לא העלה בדעתו כי יש צורך שיחזור […]

1922-1920

 1922-1914, אמריקה, ארצות הברית  סגור לתגובות על 1922-1920
ינו 052015
 

נוכח מצוקת יהודי פולין ואוקראינה בנסיבות מלחמת רוסיה-פולין ומלחמת האזרחים בין האדומים והלבנים ברוסיה, התעוררה יהדות אמריקה לפעולות סיוע ספונטניות, באמצעות עשרות ומאות לאנדסמאנשאפטים, ארגונים של מהגרים, יוצאי ערים ומחוזות במזרח-אירופה, שהרימו תרומות ושיגרו מאות משלחות סיוע לאחיהם וקרוביהם באזורי הלחימה במזרח-אירופה. במקרים רבים הותקפו שליחים אלה, נשדדו, נאסרו על ידי השלטונות המקומיים והיו שנרצחו. […]