Permalink  1931-1922, אירופה, בריטניה  סגור לתגובות על
ינו 052015
 

הצהרת בלפור ב-1917 העמידה כמובן את עניין הציונות במרכז ההתעניינות של יהדות בריטניה. היא המשיכה להעסיק את תשומת לבה של יהדות אנגליה משך שנות העשרים; אך ביסודו של דבר, ההתעניינות בציונות היתה משנית למגמה השלטת בקרב יהדות אנגליה, בעיקר בקרב הדור השני למהגרים ממזרח-אירופה, להשתלב כיהודים בחברה הבריטית. שאלת הזהות של היהודי הבריטי עמדה אפוא במרכז מעייניו של היהודי הבורגני הממוצע באנגליה. שאלת שיווי הזכויות והמעמד החוקי לא היתה עשויה כבר להטריד את היהודי האנגלי; מה שאין כן שאלת התקבלותו בחברה האנגלית.

בתקופה זו ניכר תהליך של עליית מעמדם והשפעתם החברתית והפוליטית של השכבות העממיות בחברה היהודית, המהגרים הוותיקים ובני המהגרים ממזרח-אירופה. עליית כוחה של מפלגת הלייבור, בשנות ה-20', שדחקה את רגליה של המפלגה הליברלית, תרמה אף היא להתגברות כוחם של יהודי איסט-אנד ווייטצ'פל. אלה גילו נטייה ברורה שמאלה ואף משיכה לקומוניזם, אף כי זו התמתנה והתאזנה במהירות, בהשפעת הגל האנטי-קומוניסטי שגאה בקרב הציבור בבריטניה. הלייבור סיפק מסגרת חלופית מתאימה למעורבות הפוליטית של מעמד העובדים היהודי. בבחירות של 1922 נכנס לפרלמנט ציר הלייבור היהודי הראשון, עמנואל שינוול (Shinwell).

האליטות היהודיות הישנות נדחקו ממעמדן הבכיר והשפעתן הצטמצמה באורח ניכר במשך שנות ה-20'. באורח פרדוקסלי, המנהיגות הלא-ציונית בבריטניה, למרות קולות אנטי-ציוניים חזקים בתוכה, כמו זה של קלוד מונטיפיורי, נטתה לשתף פעולה עם הציונות, אולי כחלק מן המאמץ שלא להידחק לשולי ההיסטוריה. ב-1924 הצטרף ארגון "ועד שליחי הקהילות", מבצרה המסורתי של האריסטוקרטיה היהודית בבריטניה, לסוכנות היהודית. שום ארגון יהודי חשוב בארצות המערב, לא רק "אליאנס" בצרפת או "עזרה" בגרמניה, כי אם גם "הוועד היהודי אמריקני", שראשיו, לואי מרשל ופליקס וארבורג, ניהלו את המשא-ומתן עם וייצמן על הקמת הסוכנות היהודית המורחבת, לא עשו צעד זה.

בפדרציה של בתי-הכנסת חלו חילופי גברי באמצע שנות העשרים, כאשר מורי דייויס (Morry Davis), בן מהגרים מוויטצ'אפל, דחק את לואיס מונטגיו, מראשות הארגון. היה זה שידוד מערכות אמיתי, שבישר את דחיקת המנהיגות האנגלו-יהודית הישנה מעמדה חשובה נוספת ואת עליית הרובד העממי של בני המהגרים מן האיסט-אנד. חילופין אלה בישרו גם את התחזקות הקו הציוני ביהדות אנגליה. עד סוף שנות העשרים השתלט הקו הפרו-ציוני על רוב הארגונים היהודיים הקהילתיים המוכרים.

הפדרציה של ציוני בריטניה לא הצטיינה בריבוי חברים ולא בפעילות ציונית נמרצת. מרכז הכובד של הפעילות הציונית בבריטניה נמצא במשרד הציוני הראשי בגרייט ראסל סטריט 77 בלונדון. זה היה מרכז הפעילות הציונית העולמית וממנו ניהל וייצמן את הפעילות הציונית מול ממשלת בריטניה. ציונות אנגליה סיפקה לו תימוכין חזקים בדמות אישים כמו דויד אידר, הארי סאקר, ישראל זיף, ליאון מרקס, וקולונל פרידריק קיש, ששימש כיד ימינו של וייצמן וניהל את המחלקה המדינית בארץ-ישראל. פרופ' זליג ברודצקי (1954-1888) קנה לו מעמד של השפעה בהנהלה הציונית. וייצמן ביסס את עיקר פעילותו המדינית על קשריו ויחסיו עם האישים היהודיים הבולטים בבריטניה, הלורד מלצ'ט והלורד רדינג, שמעמדם וכוחם לא היה תלוי בקשריהם ובפעילותם במסגרת הקהילה היהודית. הם היו תומכים נאמנים ויציבים של וייצמן ומדיניותו, ובשעת מבחן הם לא היססו להתייצב אף כנגד מדיניות ממשלת בריטניה, כפי שהוכיחו זאת במשבר שפרץ סביב השינוי במדיניות הבריטית כלפי שאלת ארץ-ישראל לאחר מאורעות 1929 ועם פרסום הספר הלבן של 1930. משבר זה חשף ממד מעניין נוסף במערכת היחסים בין הציונות לבין הציבור היהודי בארצות המערב. גם אם בימים כתיקונם היתה התמיכה בציונות עניין רדום למדי, הנה נוכח התפתחויות דרמטיות כמו המהומות בארץ-ישראל והתפנית השלילית במדיניות הממשלה הבריטית, התעורר הציבור היהודי, כמעט מכל קצות הקשת הפוליטית והפגין את התנגדותו לפגיעה במפעל הבית הלאומי בארץ-ישראל.

התמיכה היהודית הכללית במפעל הציוני בארץ-ישראל השתלבה בתפיסה שכונתה "ציונות פטריוטית", כלומר ציונות המשתלבת יפה באינטרסים האימפריאליים של בריטניה הגדולה. בשונה מן התמיכה הלא-ציונית באמריקה, שהיתה כרוכה גם בהכרה בתפקיד התרבותי החשוב שממלאה הציונות בחיים היהודיים בתפוצות, יהדות בריטניה לא נזקקה לפיתוח אידיאולוגי זה להצדקת הציונות. היתה זו יהדות בעלת תודעה אזרחית מוצקה, שבסיס התודעה היהודית שלה היה דתי-אורתודוכסי. היא השקיעה את מיטב מאמציה הפנימיים בפיתוח מוסדות רווחה יהודיים ובפעילות ארגונית ענפה סביב בתי-הכנסת. היא לא נזקקה לקומפלקס הרעיוני שאיפיין את יהדות אמריקה סביב שאלת הזהות היהודית ושאלת עתידה של זהות זו.

משך כל שנות העשרים עלו לארץ-ישראל כ-500 יהודים בריטיים.

 Permalink  1931-1922, אירופה, צרפת  סגור לתגובות על
ינו 052015
 

בדומה למה שהתרחש באנגליה, גם בצרפת תפסה הציונות שלאחר הצהרת בלפור מקום מרכזי בתודעת הציבור היהודי בצרפת. "אליאנס" התמיד בהתנגדותו להשפעה הציונית. בראש הארגון עמד, מראשית שנות העשרים, סילוון לוי, שהופיע עם הנציגות הציונית בפני מועצת העשרה בוועידת השלום בפריס ודבריו הדו-משמעיים אודות השאיפות הציוניות בארץ-ישראל עוררו את זעמם של הציונים ווייצמן כינה אותו בוגד. […]

 Permalink  1931-1922, איטליה, אירופה  סגור לתגובות על
ינו 052015
 

יהדות איטליה, הקטנה בממדיה, בלטה יותר מכל קהילה יהודית באירופה בכושר ההסתגלות וההתמזגות שלה בחברה ובתרבות המקיפה אותה. מקס נורדאו כתב בשעתו, ב"מכתב ליהודי איטליה" (1905): "שום יהודי אחר עלי אדמות אינו מציג דוגמה מפליאה יותר מיהודי איטליה לכושר ההסתגלות המדהים שבו ניחנו בני הגזע היהודי. – – – אתם הינכם איטלקים עד עומק נשמתכם".

1922

 1931-1922, איטליה, אירופה  סגור לתגובות על 1922
ינו 052015
 

יהודים השתתפו בתנועתו הפאשיסטית של מוסוליני מתחילת דרכה. מוסוליני עצמו יחסו ליהודים היה ונשאר אמביוולנטי. בהתבטאויותיו הפומביות הציג עצמו כנקי מאנטישמיות ואף ידע להפליג בשבחם של היהודים; אך כבר בראשית דרכו הוא ייחס ליהודים השפעה מכרעת על הבולשביזם שנוא נפשו. הוא התנגד גם לציונות, שקשרה עצמה למרכבתה של בריטניה, על חשבון האינטרסים של איטליה. ב-20 […]

1923

 1931-1922, איטליה, אירופה  סגור לתגובות על 1923
ינו 052015
 

2 בינואר. בפגישה עם וייצמן חזר מוסוליני על טענותיו בגנות הקשר בין הציונות לבריטניה. שיחה זו שינתה מעט את ראייתו של מוסוליני; אך וייצמן עצמו לא ריכך את התרשמותו בדבר האנטישמיות המובלעת בפאשיזם. ועם זאת, בשנים הראשונות למשטר הפאשיסטי באיטליה, לא נרשמה אפילו התפרצות אנטישמית אחת מצד אישים בכירים של המשטר. 30 בנובמבר.  בראיון עם […]

1928

 1931-1922, איטליה, אירופה  סגור לתגובות על 1928
ינו 052015
 

במאמר שפרסם ללא חתימה, בעיתון Popolo di Roma, בסוף נובמבר 1928, תחת הכותרת "דת או לאום?" כתב מוסוליני: "האיטלקים הנוצרים אולי יתפלאו ואף יזדעזעו לא מעט להיווכח בכך שבאיטליה נמצא עם אחר, המכריז על עצמו כזר לא רק לאמונה הדתית שלנו, אלא גם לאומה שלנו, לעם שלנו, להיסטוריה שלנו, לאידיאלים שלנו. זהו עם אורח, בסיכומו […]

1929

 1931-1922, איטליה, אירופה  סגור לתגובות על 1929
ינו 052015
 

בפברואר נחתם הקונקורדאט בין מוסוליני לבין הוותיקן, שהשיב לכנסייה הקתולית את מעמדה כדת המדינה. ב-10 במאי הצהיר מוסוליני בעצרת המפלגה הפאשיסטית, כי ליהודים אין כל סיבה לדאגה: "איש לא יטריד אותם, כפי שאיש לא יטריד את אלה שאמונתם ודתם שונות". בשנים 1931-1930 פורסמו כמה תקנות-חוק שנועדו להסדיר את חיי הקהילות היהודיות. האוכלוסיה היהודית אורגנה ב-26 […]

ינו 052015
 

בגרמניה של ויימאר, שלאחר המלחמה, התגוררו כ-550,000 יהודים, שהם כ-0.9% מכלל האוכלוסייה. באוסטריה חיו כ-195,000 יהודים, שהם למעלה מ-2.5% מכלל האוכלוסייה. 90% מהם התגוררו בוינה והיוו 8% מאוכלוסיית הבירה. בצ'כוסלובקיה חיו כ-125,000 יהודים, שהיוו 1.2% מכלל האוכלוסייה. קרוב ל-30% מהם התגוררו בפראג. בדנציג, שקיבלה מעמד של מדינה חופשית בחסות חבר-הלאומים, התגוררו כ-10,000 יהודים, שהיוו כ-2.5% […]

1922

 1931-1922, אירופה, פולין  סגור לתגובות על 1922
ינו 052015
 

נובמבר במערכת הבחירות לסיים השני, שבמהלכה נוצר בלוק המיעוטים, שהורכב מן היהודים, הגרמנים והמיעוטים הסלאביים, אוקראינים ובילורוסים, ניסח גרינבוים את הגיון המאבק היהודי: "אין לחכות לשום חסד מצד המפלגות הפוליטיות הפולניות. אלה העומדים על עקרון המדינה הלאומית רוצים להשמידנו, ובמצב זה אין לנו דרך אחרת אלא להילחם". רשימת הבלוק קיבלה 1,400,000 קולות ו-66 מנדטים, מתוכם […]

1923

 1931-1922, אירופה, פולין  סגור לתגובות על 1923
ינו 052015
 

ממשלת שיקורסקי לא החזיקה מעמד זמן רב, ובמצב עניינים זה של אי-יציבות השלטון, עלתה הדרישה מקרב חוגי הימין, כי "כשמדובר בקיום המדינה ובגורלה צריכים להחליט על כך רק אלה הנתונים בכל לבם ומאודם למדינה. – – – בעניינים יסודיים יכריע הרוב הפולני". סיסמה זו הוכיחה אפקטיביות רבה והשפיעה גם על עמדות השמאל.     פברואר-מרס […]