מבוא

 1939-1931  סגור לתגובות על מבוא
ינו 062015
 

העשור של שנות ה-30' התנהל בסימן עליית הנאצים לשלטון והריסתה המוחלטת של יהדות גרמניה, בתהליך מודרג אך בלתי ניתן לבלימה או לריסון. צעד אחר צעד הוצאו היהודים ממרקם החיים והתרבות הגרמניים. חוקי נירנברג ב-1935 וליל הבדולח ב-1938 מהווים שני ציוני הדרך הבולטים בתהליך שלעתים דומה היה כאילו הוא מתנהל מאליו, מול עיניו הקמות של העולם כולו. אוזלת היד שגילה העולם המערבי מול ההתרחשויות בגרמניה היה מבעית והרה-משמעות לא פחות. אוזלת יד דומה גילה גם העם היהודי בארצות העולם החופשי. לא יהדות ארצות-הברית ולא ההסתדרות הציונית והישוב היהודי בארץ-ישראל לא גילו יכולת פעולה כנגד הנחשול האנטישמי ששטף את ארצות מרכז אירופה ומזרחה. הציונות התקשתה אפילו לצרף עצמה לתנועת החרם היהודי העולמי על גרמניה. את הקו הציוני איפיין הסכם "ההעברה" בין הסוכנות היהודית לבין ממשלת גרמניה הנאצית, הסכם שהראה כי בראש סולם העדיפויות הציוני עומד עקרון בניין הארץ, וכי הציונות לא תהסס להפיק מה שניתן להפיק אפילו מחורבנה של יהדות גרמניה.

המפעל הציוני ידע בתקופה זו גידול ושגשוג ללא תקדים. וייצמן הצליח לנטרל את הספר הלבן של פאספילד, שאיים על המשך התפתחותו של הבית הלאומי. היה זה הישג חשוב שהקנה למפעל הציוני ארכה של כמעט עשר שנים נוספות, בהן התחוללה העלייה החמישית ההמונית, שיצרה את המסה הקריטית של הישוב היהודי בארץ, ישוב המונה כחצי מיליון נפש, ביססה את מצבו הכלכלי וחוללה מהפכה של ממש במצבו הביטחוני. ועם זאת, התנועה הציונית נקלעה למשבר מנהיגות. וייצמן העייף והשחוק הודח מן הנשיאות. תחת נשיאותו של סוקולוב, תפסו מנהיגי תנועת העבודה הארצישראלית את עמדות המפתח בהנהגה הציונית העולמית. מאבק עז ניטש בין תנועת העבודה, בהנהגתו של דוד בן גוריון, לבין התנועה הרביזיוניסטית, בהנהגתו של ז'בוטינסקי, על השליטה בתנועה ועל עיצוב דרכה. כוחה של התנועה הרביזיוניסטית נסק על רקע ההתפתחויות השליליות באירופה. דומה היה כי הרביזיוניזם מספק מענה רעיוני ומורלי להמוני היהודים הנואשים הנלחצים באירופה. אך המפתח לפתרון מעשי בארץ-ישראל היה בידי תנועת העבודה. בבחירות הדרמטיות לקונגרס הציוני הי"ח (1933) הוכרעה הכף לטובת תנועת העבודה והחל פרק הפרישה של הרביזיוניסטים מן ההסתדרות הציונית, שהגיע לשיאו בהקמת ההסתדרות הציונית החדשה ב-1935.

משטר המנדט בארץ עמד בסימן נציבותו של ווקופ, שנחשב בעיני רבים הטוב בנציבים. הוא טיפח יחסים הדוקים עם מנהיגי הישוב והתאמץ לטפח יחסים דומים עם מנהיגי היישוב הערבי. ווקופ נשא חזון אודות עיצוב ישות אזרחית ארצישראלית (Palestinian) אחת, משותפת ליהודים ולערבים. אך חזון זה היה חסר סיכוי מלכתחילה. ווקופ ביקש לכפות על היהודים את תכנית המועצה המחוקקת ונכשל; ואילו הערבים לא היו מוכנים להשלים עם המשך גידולו של הישוב היהודי ופתחו במרד הגדול שלהם ב-1936.

התוצאה הבולטת של המרד הערבי היתה ההחלטה שקיבלה ממשלת בריטניה, בעקבות המלצות ועד החקירה המלכותית בראשות הלורד פיל, לסיים את משטר המנדט ולחלק את הארץ בין מדינה יהודית למדינה ערבית. תכנית החלוקה פילגה את המחנה הציוני ובדי עמל הצליחה ההנהלה, בה חברו בן-גוריון ווייצמן יחד ושיתפו פעולה בהנעת המחנה הציוני לקראת הגשמת תכנית החלוקה; אך נוכח ההתנגדות הערבית הנחרצת ועל רקע הידרדרות המצב בזירה הבינלאומית, נסוגה הממשלה הבריטית מתכנית החלוקה והעדיפה על פניה תכנית להקמת מדינה ארצישראלית (פלשתינאית) אחידה, שתתבסס על הקפאת המצב הדמוגרפי וההתיישבותי בארץ-ישראל והמשך גידולו של הישוב היהודי יהיה מותנה בהסכמת הערבים.

יהדות ארצות-הברית נפגעה מן המשבר הכלכלי הקשה, כמו כל המגזרים האחרים באוכלוסיה האמריקנית ואף יותר, בשל פגיעותו המיוחדת של המעמד הבינוני במשבר. בתקופה זו הושלם תהליך התמזגותה של יהדות אמריקה בחברה ובתרבות האמריקנית. קם דור של אינטלקטואלים, עיתונאים, סופרים, במאים, ושחקנים יהודים, שניצבו בקדמת הבמה של התרבות האמריקנית. נוכח המשבר הכלכלי והחברתי שזוהה עם קלקלות הקפיטליזם המופקר ששרר בארצות-הברית ונוכח ההתפתחויות החמורות באירופה, גברה בתקופה זו בקרב האינטלקטואלים היהודים המשיכה אל הסוציאליזם ואף אל הקומוניזם. עלייתו של רוזבלט ומדיניות הניו-דיל שהוביל באמריקה גיבשה את הברית ההיסטורית בין יהדות אמריקה לבין המפלגה הדמוקרטית, ברית שאותה הוליכו מנהיגי האיגודים המקצועיים באמריקה, שחלקם של היהודים ביניהם היה מכריע. בשנת 1938, על רקע בעיית הפליטים היהודיים המחריפה באירופה, יזם הנשיא רוזבלט שני מהלכים פרו-יהודיים חשובים – הראשונה, ועידת אוויאן, שנועדה למצוא ארצות מקלט לפליטים היהודיים, והשנייה, תכנית ליישובם של מאה אלף משפחות יהודיות בארץ-ישראל, במימון אמריקני ובינלאומי; אך תכנית זו ירדה מעל הפרק עם השינוי הרדיקלי שחל במדיניותה של בריטניה כלפי הבית הלאומי היהודי, ב-1939. בארצות-הברית גופא התקשחו הלכי הרוח הציבוריים, ששללו כל הצעה להקל על חוקי ההגירה ולאפשר קליטת המוני פליטים יהודיים שנדחקו מגרמניה, מאוסטריה ומצ'כוסלובקיה, על ידי הנאצים.

 

 

1931

 1939-1931  סגור לתגובות על 1931
ינו 062015
 

יולי הקונגרס הציוני הי"ז נפתח ב-30 ביוני ונמשך עד ה-15 ביולי. זה היה קונגרס סוער ודרמטי. שני נושאים עמדו במרכז דיוני הקונגרס – המדיניות כלפי בריטניה ומנהיגותו של וייצמן. את ההתקפה על מנהיגותו של וייצמן הובילו סטפן וייז, המנהיג הציוני האמריקני ויהושע פארבשטיין, איש "המזרחי". זה טען כי התנועה הציונית כולה לא נתייאשה ואילו וייצמן […]

התנועה הציונית 1932

 1939-1931  סגור לתגובות על התנועה הציונית 1932
ינו 062015
 

הקואליציה בראשות סוקולוב ייצגה את הסיעות העיקריות בתנועה הציונית (להוציא את הרביזיוניסטים) – הפועלים (חיים ארלוזורוב וברל לוקר), המזרחי (יהושע השל פרבשטיין), ציוני אנגליה (זליג ברודצקי), וציוני אמריקה (עמנואל ניומן). הרכב זה הבטיח את המשך הקו הוייצמניסטי במדיניות הציונית גם בהעדרו של וייצמן. מינויו של ארלוזורוב לתפקיד מנהל המחלקה המדינית בירושלים עוד חיזק רושם זה. […]

התנועה הציונית 1933

 1939-1931  סגור לתגובות על התנועה הציונית 1933
ינו 062015
 

עליית הנאצים לשלטון בגרמניה קלעה את התנועה הציונית למבוכה בדבר הדרך שבה יש לנהוג כלפי התופעה הנאצית ומדיניותה המכוונת לדחוק את היהודים מעמדותיהם הכלכליות, התרבותיות והמדיניות ולהדיר אותם מן החיים האזרחיים בגרמניה. התגובה הציונית לאורך שנת 1933 הצטיירה כמורכבת, בעלת כמה רבדים ורוויית סתירות. ברובד ראשון היה זעזוע ממעשי הנאצים; ברובד שני היתה ההכרה כי […]

התנועה הציונית 1934

 1939-1931  סגור לתגובות על התנועה הציונית 1934
ינו 062015
 

ינואר התנועה הרביזיוניסטית יזמה מפעל חתימה המוני על פטיציה המופנית לממשלות העולם ולמלך בריטניה לתת את הדעת למצוקת מיליוני היהודים באירופה ודורשת לפתוח את שערי הארץ לעלייה יהודית המונית.מנקודת ראותו של ז'בוטינסקי, היה זה המנוף ליצירת לחץ גם על התנועה הציונית, שלהרגשתו איבדה את הקשר עם המוני היהודים באירופה. מפעל ההחתמה החל ב-1 בינואר. כ-600,000 […]

התנועה הציונית 1935

 1939-1931  סגור לתגובות על התנועה הציונית 1935
ינו 062015
 

מרס 28 במרס. במושב הוועד-הפועל הציוני, שהתכנס בירושלים, התפתח ויכוח נרגש סביב שאלת העלייה ההמונית לארץ-ישראל. שנה זו הסתמנה כבר כשנת השיא בעלייה הליגלית לארץ-ישראל. בחוגי הפועלים הובע החשש כי עלייה זו של יהודים, שכל מבוקשם הוא לקבל כאן מקלט, תפגע באופייה החלוצי של הארץ. וייצמן היה שותף לדאגה זו וביטא אותה כך: " הציונות […]

התנועה הציונית 1936

 1939-1931  סגור לתגובות על התנועה הציונית 1936
ינו 062015
 

פברואר ב-26 בפברואר התקיים דיון בבית הלורדים, בעקבות שאילתה של הלורד סנל (Henry Snell), ידיד הציונות, בו נמתחה ביקורת עזה על תכנית המועצה המחוקקת. ההנהלה הציונית חששה מגרירת הדיון גם לפרלמנט, אך אנשי הלייבור יזמו דיון, שהתקיים ב-24 במארס. להתקפת דוברי הלייבור הצטרפו גם שני שרי מושבות לשעבר מן המפלגה השמרנית, וינסטון צ'רצ'יל וליאופולד אמרי. […]

התנועה הציונית 1937

 1939-1931  סגור לתגובות על התנועה הציונית 1937
ינו 062015
 

יולי 7 ביולי. פורסם דו"ח הוועדה המלכותית (ועדת פיל). הוועדה פסקה כי המנדט אינו בר ביצוע ויש לסיים את המנדט ולהמיר אותו בפתרון של חלוקת הארץ בין מדינה יהודית ומדינה ערבית. ב-30 ביוני נדונה תכנית ועדת פיל בקבינט הבריטי ונתקבלה הצעת שר המושבות לפרסם את הדו"ח בצירוף הבעת תמיכה של הממשלה. 20 ביולי. בדיון שהתקיים […]

התנועה הציונית 1938

 1939-1931  סגור לתגובות על התנועה הציונית 1938
ינו 062015
 

ינואר 4 בינואר. התפרסמה הודעת הממשלה, בצורת איגרת משר-המושבות לנציב העליון ובה נאמר כי הממשלה לא התחייבה לאשר את תכנית החלוקה ובייחוד לא קיבלה את ההצעה לבצע טרנספר של תושבים ערבים מן האזור היהודי אל האזור הערבי. פברואר-מרס וייצמן קיים סדרת פגישות עם אישי מפתח בממשל הבריטי, בכלל זה שר-החוץ החדש, לורד הליפקס, וראש-הממשלה צ'מברליין, […]

התנועה הציונית 1939

 1939-1931  סגור לתגובות על התנועה הציונית 1939
ינו 062015
 

ינואר 4 בינואר. שר-המושבות, מלקולם מקדונלד, הגיש לקבינט תזכיר מפורט, בו הוא קובע כי יש לדחות את דרישת היהודים להקים מדינה יהודית בכל שטחה של ארץ-ישראל המערבית ואת דרישת הערבים להפוך את ארץ-ישראל למדינה ערבית. הוא מצביע על שתי חלופות: א) מדינה דו-לאומית, אך ספק אם זו אפשרית נוכח הפער העמוק והניגודים בין שני העמים; […]