עלייתה המטאורית של המפלגה הנאצית, על רקע המשבר הכלכלי והמדיני שבו היתה החברה הגרמנית אחוזה מאז 1929, טרפה את קלפיהם של כל הזרמים, התנועות, המפלגות והגורמים שהרכיבו את הציבור היהודי בגרמניה, וגם התנועה הציונית לא יצאה מכלל זה. המבוכה, הבלבול, התדהמה נוכח השינויים הדרמטיים המהירים שהתרחשו בזירה הפוליטית והגאות העצומה של הגל האנטישמי, שיתקו את יכולת הפעולה המשותפת נגד הנחשול, אך לא שיתקו את הויכוחים הפנימיים וחילוקי הדעות בתוך הציבור היהודי. על הפרק עלתה השאלה אם ניתן לקיים הידברות עם הגורמים הלאומנים בזירה הפוליטית הגרמנית; אך עד מהרה גברה ההכרה כי אין שום סיכוי למשא-ומתן כזה. מתסכלת מאד היתה ההכרה כי כל מאמץ ההסברה האדיר שהושקע בקרב הציבור הגרמני כדי לבלום את המתקפה האנטישמית על היהדות, לא היה בו כדי להשפיע או לשנות בכהוא זה את הלכי הרוח בחברה הגרמנית.
1933
ינואר 30 בינואר. נשיא גרמניה פון הינדנבורג מינה את אדולף היטלר לקנצלר. מרגע זה החלה המתקפה המכוונת לסילוק היהודים מן החיים הגרמנים. "תכנית 25 הסעיפים" של המפלגה הנאציונל-סוציאליסטית, שחוברה בשנת 1920, נכנסה לפעולה. סעיף 4 בתכנית אמר: "אזרח המדינה יכול להיות רק מי שהוא בן-העם (Volksgenosse). בן-העם יכול להיות רק מי שדם גרמני זורם בעורקיו, […]
1935-1934
אחרי גל ההלם של שנת 1933 נפתחה תקופה של הפוגה יחסית ביזמות המדיניות של המשטר כלפי היהודים; אך ברמה המקומית נמשכה הפעילות להדרת היהודים מכל תחומי הפעילות הכלכלית ומחיי התרבות הגרמנית ללא הפוגה, תוך הסתה מתמדת של כלי התקשורת הנאציים. ארגונים ואיגודים מקצועיים בכל תחומי החיים הנהיגו את "סעיף האריות"; בריכות שחייה ומרחצאות ציבוריים אסרו […]
1936
שנת המשחקים האולימפיים שנערכו בברלין. אירוע זה מיתן במידה ניכרת את הפעילות האנטישמית של המשטר, כדי לשמור על חזות נורמלית ככל האפשר בגרמניה. אוגוסט בתזכיר חשאי שליווה את "התכנית הארבע-שנתית", שנועד להכין את הכלכלה הגרמנית לקראת מלחמה, דרש היטלר לחוקק "חוק שיטיל על כלל היהדות את האחריות לכל הנזקים שיסבו נציגים בודדים של הגורם הנפשע […]
1937
נוכח האירועים בארץ-ישראל ופרסום המלצות ועדת פיל לחלוקת הארץ בין מדינה יהודית ומדינה ערבית, נפתח דיון מחודש במשרדי הממשלה הגרמנית סביב השאלה, אם הקמת מדינה יהודית תעלה בקנה אחד עם האינטרסים של גרמניה והמדיניות הנאצית בשאלה היהודית. הנטייה הגוברת היתה זו שגובשה במשרד החוץ הגרמני ואשר גרסה כי בעצם הקמת מדינה יהודית טמונה סכנה לבניית […]
1938
השנה בה נכנס הצבא הגרמני לאוסטריה (12 במרס) וזו סופחה לרייך הגרמני היתה שנת המפנה בהתנהלותה הגלובלית של גרמניה וגם בהתנהלותה כלפי היהודים. באוסטריה הותרו מיד כל הרסנים מעל ההתנהגות כלפי היהודים. האוכלוסיה המקומית השתעשעה ב"מבצעי צחצוח", בהם אולצו יהודים ויהודיות לנקות את רחובות וינה במברשות ובמברשות שיניים. באפריל נשלחו למחנה הריכוז דכאו 60 נכבדים […]
1939
ינואר 25 בינואר. משרד החוץ הגרמני הפיץ חוזר בו סיכם את המדיניות הגרמנית כלפי היהודים עד לשעה זו: המטרה הסופית של המדיניות הגרמנית כלפי היהודים היא הגירתם של כל היהודים הישובים בתחום הרייך. – – – היהודי הוצא מן [החיים] המדיניים והתרבותיים, אולם עד 1938 היה מעמדו הכלכלי בגרמניה בלתי מעורער. מכך גם רצונו העיקש […]
מספרי היהודים באיטליה, בשנות ה-30', נעו בין 40,000 ל-50,000. כ-36,000 מהם היו בעלי אזרחות איטלקית והשאר חסרי אזרחות, שהגיעו לאיטליה מתחילת המאה ורק חלק מהם הצליח להתאזרח. ברומא התגוררו כ-12,800 יהודים, במילנו – כ-11,000, טריאסט – כ-6,000, טורינו כ-4,000. הציבור היהודי הגיב לעליית הפאשיזם באיטליה בדומה לשאר הציבור. לא מעטים תמכו במוסוליני ואף הצטרפו לתנועתו. […]
לאחר עליית הנאצים לשלטון ב-1933, החל תהליך של התקרבות בין שני המשטרים. תהליך זה לא הדאיג תחילה את יהודי איטליה, שכן הוא התרחש בשנים בהן יחסו של המשטר ליהודים באיטליה היה נינוח ביותר. נוספה לכך הסברה שרווחה בקרב היהודים כי מוסוליני הוא המדינאי האירופי היחידי המסוגל למתן את היטלר. מוסוליני עצמו האמין בכך. האיש שתיווך […]
פברואר 17 בפברואר. בפגישה נוספת עם וייצמן הסכים מוסוליני כי אין טעם במשא-ומתן עם הנאצים ("הנמרים" של ברלין, כלשונו של וייצמן). מוסוליני ביטא חשש כי הברבריות הגרמנית תסכן את תרבות המערב. מרס בפונטה טרזה ובטורינו נעצרה קבוצה של 16 איש, שהואשמו בחתירה נגד המשטר. 14 מן העצורים היו צעירים יהודים. במשפט שנערך בחודש נובמבר הופרכו […]