מבוא

 1945-1939  סגור לתגובות על מבוא
דצמ 312014
 

בשנים 1945-1939, שנות מלחמת העולם השנייה, פקדה את העם היהודי האיומה בשואות שידע בכל תולדותיו. קרוב ל-6 מיליון יהודים, רובם ככולם יהודי אירופה, נרצחו בידי הגרמנים הנאצים, תוך שימוש בשיטות הרג המוני, תהליכי השמדה תעשייתיים ממש, מתוך מטרה מוצהרת לטהר את אירופה מיהודיה.

השמדת יהודי אירופה היתה בראש וראשונה פריה הרעיל של אידיאולוגיה, שפותחה וזוקקה מתוך שנאת היהודים המודרנית המוכרת כאנטישמיות. עמדות אנטישמיות היו נחלת רוב עמי אירופה בעת החדשה, בעיקר במרכז אירופה ומזרחה. אך בשום מקום – להוציא את גרמניה הנאצית – לא הבשילו לכלל אידיאולוגיה מקיפה ונחרצת, שהציבה את היהודי במרכז ההוויה החברתית, הכלכלית והמדינית, כאויב הגדול של המין האנושי כולו, כיסוד החתרני שיש לסלקו מן המערך האנושי.

השמדת היהודים לא החלה מיד עם פרוץ המלחמה או עם השתלטות הנאצים על שטחים נרחבים באירופה. היא התגלגלה, כמו מאליה, מן הרעיון שיש לדחוק את היהודים חוצה מן השטחים הנתונים לשליטתם של הנאצים, ממנו לרעיון שיש לרכזם במובלעת ענק (תכנית מדגסקר), ומשהוברר כי זה רעיון בלתי מעשי עברו לפרקטיקה של ריכוז היהודים בגיטאות, וממנו, עם פתיחת החזית נגד רוסיה, לרעיון פינוי היהודים למזרח (שטחי הכיבוש הסלבים), שבמהלכו תבוא כליה על רוב היהודים (תכנית ואנזה) ויימצא הפתרון הסופי גם לגבי השארית שתשרוד את "הפינוי מזרחה".

השמדת היהודים התאפשרה רק בתנאים שנוצרו במלחמת העולם השנייה, כשם שהשמדת הארמנים בידי התורכים בשעתה התאפשרה רק בתנאים שנוצרו במלחמת העולם הראשונה. קודם למלחמה לא גילה העולם המערבי נכונות לקלוט את רבבות היהודים שגורשו מתחום הרייך הגרמני, לא מעט בשל התנגדות הציבורים בארצות המערב, על רקע המשבר הכלכלי העולמי והחמרת היחס להגירה בכלל והגירת יהודים בפרט. היו חוגים ממשלתיים שטענו כי אין להיכנע לתכתיב הנאצי ואין לשתף פעולה עם מדיניות הגירוש הגזענית. ואילו בזמן המלחמה הטענה היתה כי יש להתרכז במאמץ המלחמה נגד הנאצים ולא לנטות ממנו לטובת מבצעי הצלה, העשויים להחליש את מאמץ המלחמה וממילא לא ישנו בהרבה את גורל היהודים. הישרדות היהודים תלויה אך ורק בדבר אחד – בניצחון בעלות-הברית על גרמניה הנאצית.

על המדינאות הציונית ניתן לומר שבעוד שהיא גילתה תושיה והחלטיות רבה בקידום ענייני המפעל הציוני בארץ-ישראל, נתגלתה בה במשך רוב שנות המלחמה חולשה וחוסר מעש בכל הקשור בנושא הצלת היהודים ובמתן תמיכה ומנהיגות לעם היהודי הנחרב. המנהיגות הציונית השלימה בדרך כלל עם הקו שבו נקטו מעצמות המערב, כי אין להפריע למאמץ המלחמה בנאצים. רק בשנה האחרונה למלחמה, על רקע השמדת יהודי הונגריה, חל שינוי בהתנהלות הציונית מול השואה.

המנהיגות הציונית שמה לה למטרה מתחילת המלחמה השגת שני יעדים עיקריים:  א) ביטול מדיניות הספר הלבן הבריטית והמרתה במדיניות המכוונת להפיכת ארץ-ישראל לקומונוולת יהודי (קרי: מדינה יהודית);  ב) הקמת צבא יהודי. המאמץ הציוני התרכז כולו בהשגת היעדים האלה ושמר בקנאות על משאביו המצומצמים אפילו נוכח פניות להקצות משאבים לפעולות הצלה וסיוע ליהודי אירופה. משימה זו היא מתפקידו ומחובתו של הג'וינט, ארגון הסעד היהודי-אמריקני, סברה המנהיגות הציונית. אליעזר קפלן, גזבר הסוכנות, ניסח זאת כך, בדצמבר 1943: "השאלה היא אם הנהלת הסוכנות היהודית מקבלת עליה את עול העזרה בגולה או לא. לדעתו אין לנו גם זכות מוסרית ופורמלית לעשות זאת. – – – השאלה היא פרינציפיונית, אם הנהלת הסוכנות תקבל עליה תפקידי עזרה לגולה. לדעתו, יש להמריץ את הג'וינט כי זה תפקידו. אם נלך בדרך שהציע מר גרינבוים נסתבך בתפקידים אחרים. והרי עיקר תפקידנו הוא בניין הארץ."

רק במצב של הדחקה קיצונית יכולה היתה המנהיגות הציונית להחזיק בקו המתנכר הזה. עוד ביוני 1944 יכול היה יושב-ראש הנהלת הסוכנות, דוד בן-גוריון, לומר, בדיון שהתקיים בהנהלת הסוכנות על ההצעה לבקש מבעלות-הברית להפציץ את אושוויץ: "אין אנו יודעים את המצב בפולין לאשורו". ההנהלה פסלה את ההצעה; אך תוך זמן קצר חזרה בה והצטרפה לגורמים יהודיים אחרים שלחצו על ממשלות המערב לבצע את ההפצצה. משנתגלתה מלוא הזוועה, עם כניסת הרוסים למחנות ההשמדה, אמר בן גוריון:  "אני חי תחת הסיוט שנאבד את היהודים. איבדנו חמישה מיליונים. זה נגמר. איש לא יחיה אותם; אבל היהודים שחיים… – – – כישלון אחד צפוי לנו. שלא יהיו יהודים. אין לנו מושג מה יהיה בעוד שש שנים. ולכן 'אריינחאפן', בשנים הקרובות – 1,000,000, 800,000, 500,000 – אלה יהיו לנו. זה משנה את ההיסטוריה היהודית."

ההתנהלות הציונית נקבעה איפוא תוך מתן עדיפות ראשונה במעלה להשגת מטרות הציונות – חיזוק הישוב היהודי וחתירה למדינה היהודית – ואילו נושא ההצלה נשאר בעדיפות שנייה, בכפיפות להשגת מטרות הציונות: הצלה רק אם פירושה עלייה לארץ-ישראל.

בתנאים שנוצרו במלחמת העולם השנייה ומול השואה אחז שיתוק את רוב הקהילות היהודיות בתפוצות, לא רק בארצות מרכז ומזרח אירופה כי אם גם בארצות המערב. המנהיגות היהודית בארצות ובבריטניה ניהלה אף היא מדיניות של חשבון ופחד, שמא תתגבר האיבה כלפי הקהילות היהודיות שם תחת רושם התעמולה האנטישמית המאשימה את היהודים בהסתה למלחמה, ולא העזה לצאת חוצץ נגד ממשלות המעצמות הלוחמות לפעול להצלת יהודים.

רק בגיטו וארשה, במחנה סוביבור וביערות פולין ורוסיה – בלב המאפליה, בתחתית הבור – נצתו אבוקות של התקוממות יהודית, אותן נשאו צעירים של תנועות הנוער הציוניות החלוציות ושל בית"ר, ושל תנועת בונד. צביה לובטקין, מגיבורות המרד, העידה על כך: "לו היינו מגיעים מיד עם כניסת הגרמנים לפולניה לכלל אותה הכרה שהגענו אליה אחר כך, שחייבים אנו לעמוס את האחריות לנוער, לתנועות החלוציות, לכל החיים הציבוריים והפוליטיים של היישוב היהודי, כי אז דמות העניינים היתה אחרת. – – – סבורים היינו שלתפקידים אלה נועדו אנשים אחרים." וחברה, אנטק צוקרמן, אמר: "מה שקרה לנו בפולין הוא שפתאום ב-1942, באיחור רב – הלוואי והיינו מגיעים להכרה הזאת לפני כן – מצאנו עצמנו כמנהיגים. ואני ידעתי כבר את האמת הזאת, שאינה נעדרת גם קורטוב גאווה – שאנחנו נעשינו המנהיגים האמיתיים."

הישוב היהודי בארץ, אף שבשנים 1941-1940 עמד בפני אפשרות איומה של כיבוש הארץ בידי הגרמנים, התחזק מאד במהלך המלחמה, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה צבאית. וייצמן, שחזר לארץ כתום המלחמה, סיכם את רשמיו מן המפגש המחודש עם היישוב: "למן 1939 חלו במולדת תמורות גדולות. – – – שנות המלחמה ליכדו את הישוב לגוף רב-כוחות ובעל הכרה, ומאמץ המלחמה הגדול, למעלה מכל יחס לכוחו המספרי של הישוב, נתן ליהודי ארץ-ישראל ביטחון עצמי מוגבר, חוש מוצדק של ערך והישג, תביעה מחודשת לעולם הדמוקרטי ומדרגה גבוהה של התפתחות טכנית, כושר היצירה של הארץ צעד קדימה ברוב און. הבית הלאומי היה קיים למעשה."  עם זאת נתן וייצמן ביטוי לחששותיו הכבדים מפני הלכי הרוח החדשים, המיליטנטיים, שפיעמו עתה בקרב הישוב ובעיקר בקרב הדור הצעיר, בעוד המנהיגות היישובית מוכנה לרכוב על הגל הלוחמני הזה.

 

התנועה הציונית

 1945-1939  סגור לתגובות על התנועה הציונית
דצמ 312014
 

  מאי על פי המדיניות החדשה של ממשלת בריטניה, כפי שפורסמה בספר הלבן ב-17 במאי, יחולו שינויים רדיקליים בשלושה תחומים – החוקה, העלייה והקרקעות – לקראת הקמתה של מדינה ארצישראלית (פלשתינאית) עצמאית, בתוך עשר שנים. בתקופת המעבר יינתן לתושבי הארץ חלק גדל והולך בשלטון הארץ. המדינה העצמאית תקום בתנאי שיגובשו הסדרים שיבטיחו את ביטחון העדות […]

1940

 1945-1939  סגור לתגובות על 1940
דצמ 312014
 

ינואר 21 בינואר. בישיבת ההנהלה הציונית בירושלים דנו בסוגיית המגבית המיוחדת, המשותפת למען הסיוע לקליטת הפליטים באנגליה ולמען קרן-היסוד, שעליה הוכרז באנגליה ביזמת הלא-ציונים. רוב חברי ההנהלה הביעו התמרמרות על ההסכם שנחתם עם הלא-ציונים ולפיו רק כ-20% מהכנסות המגבית יימסרו לקרן-היסוד. אוסישקין טען כי הפרסטיג'ה של ארץ-ישראל עומדת כאן למבחן ויש לפעול לביטול ההסכם. בן-גוריון […]

1941

 1945-1939  סגור לתגובות על 1941
דצמ 312014
 

ינואר הספינה "דאריאן 2", שנרכשה על ידי המוסד לעליה ב', כדי להסיע מעפילים מנמלי רומניה לארץ-ישראל, עמדה במרכז ויכוח פנימי קשה בין פיקוד ההגנה בארץ-ישראל לבין אנשי "המוסד לעליה", בהנהגת שאול אביגור. ההגנה הגיעה להסכם עם שירותי הביטחון הבריטיים במזרח הים התיכון, לייעד את האניה לטיבוע בנהר הדאנובה, כדי לחסום את נתיב הנהר המשמש לאספקת […]

1942

 1945-1939  סגור לתגובות על 1942
דצמ 312014
 

ינואר 5 בינואר. בישיבת ההנהלה בירושלים הפנה גרינבוים את תשומת לב החברים כי המונח "קומונוולת" (קהיליה) החליף את המונח "בית לאומי", ביזמת ההנהגה הציונית בארצות-הברית. וייצמן בשיחותיו מדבר על מדינה יהודית; שרתוק בשיחותיו מדבר על שלטון יהודי בארץ. ברודצקי, באנגליה, מדבר גלויות על מדינה. הגיעה השעה שהנהלת ההסתדרות הציונית תיזום הצהרה גלויה על דרישותינו ומטרתנו […]

1943

 1945-1939  סגור לתגובות על 1943
דצמ 312014
 

בדיונים שהתנהלו על תכנית טרנסניסטריה, בחודשים ינואר-פברואר, בהנהלת הסוכנות וביתר שאת בוועד הפועל של ההסתדרות ובמוסדות מפא"י, התברר עד מהרה כי המשמעות הכספית והמדינית של ההצעה הרומנית מרתיעה את ההנהגה הציונית. התכנית – אם היא רצינית – כרוכה בהוצאה של 7,000,000 לא"י, סכום עתק החורג מיכולתה של הנהלת הסוכנות או של יכולת גיוס הכספים של […]

1944

 1945-1939  סגור לתגובות על 1944
דצמ 312014
 

בראשית השנה הוקם בארצות-הברית בתמיכת המימשל, הוועד לפליטי מלחמה (War Refugee Board), שסיפק לג'וינט מסגרת פעילות חוקית ובעלת סמכויות. המוסדות בארץ צפו בדאגה בחיזוק מעמדו של הג'וינט. הרחבת פעילותו של הג'וינט העניקה תנופה למשלוחי החבילות אל שטחי הכיבוש הנאצי. משלוחים אלה נעשו באמצעות הצלב האדום, שהגרמנים התירו את פעילותו בשטחיהם. החבילות נשלחו מקושטא, מג'נבה ומליסבון […]

1945

 1945-1939  סגור לתגובות על 1945
דצמ 312014
 

ינואר בישיבות ההנהלה עלתה הדרישה לשלוח את נציגי ההנהלה הארצישראלית לזירות המערב – באנגליה ובאמריקה – שם נופלות ההכרעות לקראת סיום המלחמה. יש לחלק את הכוחות בין לונדון, וושינגטון וירושלים. בן-גוריון טען בישיבת ההנהלה ב-22.1, כי "במרכז תביעותינו הפוליטיות יש להעמיד העברת יהודי אירופה (כל אלה שרוצים בכך) והמזרח התיכון לארץ-ישראל מיד – – – […]

השואה (1938)

 1945-1939, אירופה, פולין  סגור לתגובות על השואה (1938)
דצמ 312014
 

אוגוסט 23 באוגוסט. נחתם חוזה אי-התקפה בין גרמניה לרוסיה הסובייטית (הסכם ריבנטרופ-מולוטוב) בו נאמר כי "אם אחד הצדדים החתומים על החוזה ישמש מטרה לפעולות מלחמתיות מצד מעצמה שלישית, לא יתמוך הצד האחר בצורה כלשהי במעצמה שלישית זו". לחוזה צורף פרוטוקול סודי שקבע מראש את תחומי ההשפעה של שני הצדדים במקרה של שינויים טריטוריאליים-פוליטיים במדינות מזרח […]

השואה (1939)

 1945-1939, אירופה, פולין  סגור לתגובות על השואה (1939)
דצמ 312014
 

אפריל 4 באפריל. היטלר ביטל את חוזה אי-ההתקפה לתקופה של 10 שנים שכרת עם פולין בינואר 1934, ואת ההסכם הימי, שחתם עם בריטניה ביוני 1935. אוגוסט 25 באוגוסט. אנגליה חתמה על חוזה להגנה הדדית עם פולין. ספטמבר 1 בספטמבר. פרוץ מלחמת העולם השנייה. הצבא הגרמני (הוורמאכט) פלש לפולין. 3 בספטמבר. אנגליה וצרפת הכריזו מלחמה על […]