1941

 1945-1939, אירופה, רוסיה  סגור לתגובות על 1941
ינו 012015
 

עם הפלישה לרוסיה החלו גם פעולות החיסול ההמוני של היהודים בשטחי הכיבוש הנאצי. עד לאותה שעה נסבה המדיניות הנאצית על ריכוז היהודים בגיטאות, יצירת תנאי מחיה בלתי אפשריים והרעבה, שאמורים היו להביא לכליה "טבעית" של המוני היהודים בגנרל-גוברנמן. מטרה זו לא הניבה תוצאות מספיקות בעיני המנהיגות הנאצית. מכל מקום עם פתיחת המערכה נגד רוסיה הסובייטית, מערכה שהוגדרה מלכתחילה כמלחמת הכרעה גורלית בין "שתי שיטות" ובה הוצגו הרוסים כמי שאין להחיל עליהם את חוקי המלחמה המחייבים יחס הומני אל האוכלוסיה האזרחית ואל שבויי מלחמה, נפרץ הסכר האחרון שהבדיל בין המאמץ לדחוק את היהודים למצב שבו מטשטש הגבול בין קיום לאי-קיום לבין המאמץ להשמיד את היהודים בפעולה ישירה ותחת חסות המלחמה הטוטלית, משוללת הרסן, כנגד העם הרוסי והמשטר הבולשביקי.

בפקודת "מבצע בַּרבַּרוֹסָה", בפרק "הוראות לגבי שטחים מיוחדים", נאמר: "בשטחי פעילות הצבא יקבל הרייכספיהרר ס"ס, בשם הפיהרר, את התפקידים המיוחדים להכנת המינהל הפוליטי. – – – במסגרת התפקידים הללו יפעל הרייכספיהרר באופן עצמאי ועל אחריותו. – – – הרייכספיהרר יוודא שהוצאת מטלותיו אל הפועל לא תפריע למבצעים הצבאיים. פרטים יעובדו ישירות בין פיקוד הצבא לבין הרייכספיהרר ס"ס." ראש המטה הכללי הגרמני, פלדמרשל פון בראוכיטש, הוציא פקודת יום ב-28 במרס, בעקבות תיאום שהושג בין הצבא לבין הס"ס, הקובעת כי "היחידות הללו (האיינזצגרופן) תפעלנה בעורף היחידות הלוחמות ותעסוקנה בתפיסת חומר ארכיוני, רשימות ארגונים ואגודות אנטי-גרמניות ובחיפוש אחרי יחידים, מנהיגים גולים, מחבלים וכדומה. הן תגלינה ותחסלנה תנועות אנטי-גרמניות, ובתחומים הללו תשתפנה פעולה עם גורמי הביטחון של הצבא."

על פי ההסכם שוחרר הצבא ממשימת ההרג ההמוני שעליה הופקד הס"ס ועוצבות המבצע שלו. המגוייסים ליחידות המבצע נבחרו בקפידה ועברו אימונים מרוכזים במאי 1941. לכל עוצבת מבצע צורפו יחידות משנה שכונו "איינזצקומנדו" או "זונדרקומנדו". בחודש יוני, סמוך למתקפה, קיים היידריך שני תדריכים עם מפקדי העוצבות, בהן הסביר את המשימות המוטלות עליהם. ב-2 ביולי שיגר היידריך למפקדי העוצבות תמצית כתובה של ההוראות: "להלן אני מוסר בצורה מתומצתת מידע על ההוראות החשובות ביותר שנתתי לאיינזצגרופן ולאיינזצקומנדות של הסיפ"ו והס"ד  בבקשה לאמץ אותן. – – – הוצאות להורג. יש להוציא להורג את כל אלה: עסקני הקומינטרן וכן כל הפוליטיקאים המקצועיים הקומוניסטים; העסקנים הבכירים, הבינוניים והזוטרים של המפלגה, הוועדים המרכזיים, המחוזיים והנפות; קומיסרים עממיים; יהודים במנגנון המפלגה והמדינה; יסודות קיצוניים אחרים (מחבלים, תועמלנים, צלפים, מתנקשים, מסיתים וכו')."

במסגרת הוראות כלליות אלה בוצעה השמדת היהודים בשטחי הכיבוש החדשים בחזית הרוסית.

עוצבות המבצע של הס"דוהסיפ"ו, האיינזַצגרוּפֶּן (Die Einsatzgruppen des Sicherheitsdienst und der Sicherheitspolizei), אורגנו בארבע קבוצות – A, B, C, D – שצורפו לכוחות הצבא המסתערים על רוסיה. עוצבה A שמנתה כ-1,000 איש סופחה למפקד העורף של גיס צפון, שפעל בארצות הבלטיות – ליטה, לטביה ואסטוניה – ובשטח המשתרע עד לנינגרד. עוצבה B, שמנתה 655 איש, סופחה למפקד עורף גיס מרכז ומרחב פעילותה השתרע על ביילורוסיה ואזור סמולנסק עד פאתי מוסקבה. עוצבה C, שמנתה בין 700 ל-800 איש, סופחה למפקד העורף של גיס דרום ותחום פעילותה אוקראינה הצפונית והמרכזית. עוצבה D , שמנתה 600 איש, בפיקוד ס"ס שטאנדארטֶנפיהרר פרופ' אוטו אולֶנדורף, סופחה למפקדת הארמיה ה-11 ופעלה בדרום אוקראינה, בקרים ובמחוזות קְרַסנוֹדַר וסטַברוֹפּוֹל, בקידמת הקווקז. עוצבות המבצע נעו באופן חופשי, תוך שיתוף פעולה עם הצבא, במרחבים הכבושים, עברו ממקום למקום, הוציאו את היהודים מן הערים והעיירות, הריצה אותם לפאתי העיר או העיירה, אילצו אותם לחפור בורות ותעלות וירו בהם. הגופות נערמו זו על זו בקבר המוני וכוסו בעפר.

איינזצגרופה A ביצעה בסיוע משטרות העזר המקומיות, הליטאיות והלטביות, את ההרג ההמוני בוילנה, בקובנה, בריגה ובמספר רב של ערים ועיירות. עוצבה זו התקדמה עם כוחות הצבא עד פאתי לנינגרד; אך נעצרה שם. עם התייצבות החזית פורקה העוצבה ואנשיה פוזרו ברובם בין המשרדים המחוזיים של הס"ד והסיפ"ו. יחידות ניידות קטנות המשיכו בפעילות של טיהור השטח שבין הארצות הבלטיות לבין קו החזית במזרח.

איינזצגרופה B נעה למינסק, נכנסה לבְּרֶסְט-ליטוֹבְסְק, ביאליסטוק, סְלוֹנים, בַּרַנוֹביץ', אחר כך לדרום ביילורוסיה, למוהילב, בּוֹבְּרוּיסְק, הוֹמֶל ויחידותיה הגיעו לבְּריַאנְסְק, קורסק, אוֹריוֹל, טוּלָה. בכל המקומות האלה בוצעו רציחות המוניות של יהודים, צוענים, פעילים קומוניסטים ושבויי מלחמה. יחידות העוצבה התפרשו גם בביילורוסיה הצפונית עד להתיצבות החזית מול מוסקבה.

איינזצגרופה C התפרסה באוקראינה המערבית. חלק מיחידותיה הגיעו ללבוב וערכו שם את הפוגרום הגדול נגד יהודי העיר, בשיתוף הלאומנים האוקראינים המקומיים. יחידת זונדרקומנדו ביצעה את רציחת ההמונים בטַרנוֹפּוֹל ובזְלוֹצ'וֹב ונעה הלאה מזרחה לז'יטומיר, תוך ביצוע רצח המונים בלוּצְק, דוּבּנוֹ וקְרֶמְניץ. בסוף ספטמבר ביצעה את רצח 30,000 יהודי קייב בגיא בַּאבִּי-יאר. אותה יחידה ביצעה בראשית ינואר את רצח יהודי חרקוב. יחידת איינזצקומנדו שלה נעה מזרחה וחיסלה את יהודי קָריבוֹי-רוֹג, דְנְיֶפּרוֹפֶּטרוֹבְסְק, זַאפּוֹרוֹזְ'יֶה והגיעה עד רוֹסטוֹב על גדות הדוֹן. בעיר רוֹבְנוֹ, שהפכה בירת "נציבות הרייך אוקראינה", ערכו בראשית נובמבר אקציה גדולה והרגו את רוב יהודי העיר.

איינזצגרופה D, שסופחה לארמיה ה-11, התקדמה בדרום אוקראינה, תוך ביצוע רציחות המוניות בניקוֹלַיֵיב, חֶרְסוֹן, בסימְפֶּרוֹפּוֹל, סֶבַסְטוֹפּוֹל, פֵיאוֹדוֹסיָה שבקרים, במַייקוֹפּ ונוֹבוֹרוֹסִיסְק, אַרְמַאוִיר ופְּיַאטִיגוֹרְסְק, במחוזות קְרַסְנוֹדַר וסְטַבְרוֹפּוֹל.

עד חורף 1941 נהרגו בפעולות אלה, לפי הערכה, כחצי מיליון יהודים. באוקראינה היה קצב ההשמדה והיקפה גדולים יותר בהשוואה לאזורי הלחימה האחרים. עד דצמבר 1941 נהרגו בשטחי אוקראינה בין 150,000 ל-200,000 יהודים. עד שהחלה נסיגת הגרמנים משטחי ברית-המועצות באביב 1943 רצחו יחידות האיינזצגרופן כמיליון ורבע יהודים, מאות אלפי אזרחים רוסיים וכן שבויי מלחמה.

במשך פעילות הרצח ההמוני, ביחוד בחודשים האחרונים של 1941 הועלתה הטענה מפי המפקדים הנאצים הממונים על הלוגיסטיקה של הלחימה והשליטה באזורי הכיבוש כי הרג ללא הבחנה של היהודים הנעשה בלי להביא בחשבון שיקולים כלכליים גורם נזק כלכלי ברור לרייך ולמאמץ המלחמה, שכן רבים מן היהודים מעורבים תעשייה הזעירה והבינונית וניתן היה לנצל את הפוטנציאל היצרני שלהם.

על רקע גילויי היסוס ועייפות בקרב הגייסות המשתתפים בפעולה נגד היהודים ונגד הפרטיזנים הרוסיים פרסם ב-10 באוקטובר מפקד הארמיה הששית, פון-רייכנאו (von Reichenau), נאצי מושבע בעצמו, פקודת יום בה הוא מזכיר לחיילים כי "מטרתה העיקרית של מלחמה זו, נגד המערכת היהודית-בולשביסטית, היא להרוס כליל את הפוטנציאל של עוצמתה ולשרש את ההשפעה האסייתית על חיי התרבות באירופה". החייל חייב להבין הבנה מלאה את הצורך בקו חמור אך צודק נגד "תת-בני-האדם היהודיים". כל גילויי הרחמים כלפי השבויים או האזרחים ראויים לגינוי. רק נחישות אכזרית יכולה להבטיח את ביטחון הצבא ואת הניצחון. "רק כך נוכל למלא את תפקידנו ההיסטורי ולשחרר, אחת ולתמיד, את העם הגרמני מן הסכנה היהודית-אסייתית". היטלר ציווה להפיץ את הנוסח של פון רייכנאו בין כל יחידות הצבא בחזית הרוסית.

בשטחים שנכבשו על ידי הגרמנים ברוסיה ובארצות הבלטיות חיו כ-2.5 מיליון יהודים. מיליון מהם הספיקו לברוח מזרחה. על אף פעולות החיסול של עוצבות המבצע, עד תחילת החורף עדיין נשארו כמיליון יהודים בשטחים שנכבשו. ב-28 באוגוסט התפרסמה הוראה בדבר הקמת גיטאות. אלה נועדו מלכתחילה לשמש מקומות ריכוז שיקלו על מלאכת ההשמדה. בכמה מקומות הוקמו שני גיטאות, באחד כונסו האנשים שניתן היה לנצלם ככוח עבודה ובשני האנשים שיועדו להשמדה מיד. בכל המקרים הוסבר ליהודים כי הגיטאות נועדו לספק ביטחון ליהודים.

כל הגיטאות שהוקמו בשטחי הכיבוש הרוסיים לא נועדו להאריך ימים ולאמתו של דבר פעולות ההשמדה בידי עוצבות האיינזצגרופן נמשכו בהפוגות עד נסיגת הגרמנים ב-1943. קצב ההשמדה נקבע במידה רבה על פי מצב הלחימה בחזית ועל פי שינויי מזג האוויר ועל פי המיקום הגיאוגרפי. בשטחים המערביים של אוקראינה, ביילורוסיה וגליציה ובארצות הבלטיות היה הקצב מתון יותר ונקבע גם על פי תכניותיהם המדיניות של הנאצים. שטחים שנועדו להיספח לגנרל-גוברנמן יושמו בהם הדפוסים שהונהגו במרחב זה ואילו בשטחים המזרחיים התנהלה ההשמדה בקצב מזורז.  בביילורוסיה המערבית חוסלו עד סוף 1941 רק 8 גיטאות ואילו בביילורוסיה המזרחית חוסלו עד סוף 1941 35 גיטאות. רק גיטו מינסק, שהיה הגדול ביותר במרחב זה ובו רוכזו כ-100,000 יהודים, המשיך להתקיים עד אוקטובר 1943.

בשל גילויי השחיקה שניכרה בקרב אנשי הס"ס, מבצעי ההרג ביריה, והקצב שאינו משביע רצון, החלו דנים במעבר לשיטות "נקיות" ומהירות יותר. כבר ב-16 ביולי דיווח מיור ס"ס רולף היינץ הפנר לאדולף אייכמן בברלין על "תוצאות דיונים שונים שנתקיימו כאן במשרד הרייך-גוברנר": "הדברים בחלקם יישמעו פנטסטיים, אך לדעתי הם בהחלט קבילים." בדיונים אלה נבחן פתרון השאלה היהודית במחוז וורטא (וורטגאו). ההצעה שנבחנה היתה לרכז 300,000 יהודים במחנה עבודה, קרוב ככל האפשר למכרות הפחם. אבל "יש סכנה שבחורף הקרוב לא נוכל לכלכל את כל היהודים. יש על כן לשקול בכנות האם הפתרון ההומני ביותר איננו לגמור עם אלה מן היהודים שאינם מסוגלים לעבודה על ידי איזה מתקן מהיר. מכל מקום זה יהיה יותר נעים מאשר להניח להם לגווע ברעב."

בניסויים שנעשו בשטח נמצא כי ניתן להמית עשרות אנשים בת אחת, באמצעות גז הנפלט ממכוניות שעליהן מורכבים תאים סגורים באופן הרמטי וניתן לדחוס בהם עד 60 איש. בעקבות ניסויים אלה הוזמנו כ-30 "מכוניות מיוחדות", שעל פי הערכה נרצחו בהן כ-400,000 נפש במשך החודשים הראשונים של שנת 1942. על פי הערכה אחרת נרצחו במשך הזמן בשיטה זו כ-700,000 נפש, מחציתם בשטחי הכיבוש ברוסיה ומחציתם במחנה ההשמדה חלמנו.