מבוא

 1945-1939, אירופה, שוויץ  סגור לתגובות על מבוא
ינו 012015
 

בשוויץ חיו כ-18,000 יהודים בתוך אוכלוסיה שמנתה קת למעלה מ-4 מיליון נפש. שוויץ הנייטרלית בלב אירופה הפכה כתובת כמעט טבעית לפליטים, תחילה מגרמניה ואוסטריה, אחר כך מהולנד, מבלגיה, מצרפת ומאיטליה. גם חיילים מן הצבאות המובסים התדפקו על שערי שווייץ. המדינה ניהלה מדיניות זהירה שנעה בין אי-הרצון לעורר את זעמה של המעצמה החזקה השכנה לבין הרצון לקיים את מסורת המקלט שבה נודעה שוויץ. בזמן המלחמה אירחה שוויץ קרוב ל-300,000 זרים, מתוכם למעלה מ-65,000 פליטים, מתוכם למעלה מ-28,500 יהודים. ב-1942, מול הסלמת מדיניות ההשמדה הנאצית כלפי היהודים, החריפה הממשלה השוויצית את יחסה לפליטים יהודים וקבעה בהוראות שהוציאה כי "פליטים מסיבות גזע, כגון יהודים, אינם מוכרים כפליטים פוליטיים." מספר הפליטים ששהו בשווייץ בספטמבר 1943 נאמד בכ-74,000 נפש, מהם קרוב ל-40,000 אנשי צבא ופרטיזנים, מחציתם מאיטליה, כ-34,000 מהגרים ופליטים, מהם כ-20,000 יהודים. בדצמבר 1943 הסכימה הממשלה לקלוט בין 1,000 ל-1,500 ילדי פליטים יהודים מצרפת.

ביולי 1944 שינתה הממשלה את ההוראות מדצמבר 1942 וקבעה כי ניתן לקבל "זרים שנשקפת להם סכנת חיים מסיבות פוליטיות או אחרות ואין להם מוצא אחר אלא הבריחה לשוויץ כדי להימלט מסכנה זאת". המספר הכולל של פליטים מכל הסוגים ששהו בשוויץ בדצמבר 1944 היה למעלה מ-103,000 נפש. באוגוסט ובדצמבר הגיעו לשוויץ יהודי "רכבת קסטנר", סך הכל 1,685 נפש. בפברואר 1945 הגיעו לשוויץ 1,500 יהודים ששוחררו מטרזיינשטט. הסיוע לאחזקת הפליטים היהודיים בשוויץ בא ברובו ממקורות יהודיים, מחציתו מיהודי שוויץ וכמחצית ממנו מן הג'וינט ומהיצ"ם.