יפן

 1945-1939, אסיה, יפן  סגור לתגובות על יפן
ינו 012015
 

תחת שלטון יפן, בעיקר מנצ'וריה ובצפון סין שנכבשו על ידי היפנים, חיו שמונה קהילות יהודיות, שמנו כ-30,000 נפש. מחציתם יהודים רוסים שזכו להכרה, כאחת הקבוצות הלאומיות במנצ'וריה, ונהנו מאוטונומיה. בזמן המלחמה והשואה העניקה יפן מקלט לכ-17,000 פליטים יהודים, שגורשו או אולצו להגר, החל בשנת 1938, מגרמניה, אוסטריה ואחר כך מפולין, והגיעו לשנחאי באניות שעשו דרכן מחופי איטליה. כאן חיו שתי קהילות נפרדות, של ספרדים, שמנו כ-700 ושהגיעו לכאן במחצית הראשונה של המאה ה-19, ושל כ-4,000 יהודים רוסים, שהגיעו לכאן החל מסוף המאה ה-19, אם מחמת המשטר הצארי ואם מחמת המשטר הקומוניסטי. קהילות אלה נרתמו לקליטת הפליטים החדשים, שנדחקו בבתי מחסה בתנאים קשים וברובע שנהרס בהפצצות היפנים שקדמו לכיבוש האזור. הפליטים הקימו שם שכונה יהודית שכונתה "וינה הקטנה" והקימו עסקים קטנים – חנויות, מסעדות ובתי-קפה – כדי לקיים את עצמם, בצד כספי הסיוע שהועמדו לרשותם. היהודים המקומיים פנו לעזרת הג'וינט, אך נתקלו בסירוב. הארגונים היהודיים במערב שצייתו גם להוראות ממשלותיהם (ארה"ב, בריטניה וצרפת) השתדלו לבלום את ההגירה הזאת, מתוך חשש לפגיעה באינטרסים של המעצמות המערביות שקיימו שגרירויות ומובלעות קטנות בשנחאי. גם ראשי העדה הספרדית המקומית פעלו אצל השלטונות היפניים לחסום את הכניסה היהודית לעיר. הם טענו כי קו זה עולה בקנה אחד עם \ה של הארגונים היהודיים בארצות המערב. היפנים אמנם הטילו באוגוסט 1939 הגבלות על כניסת יהודים. עם כניסת איטליה למלחמה ביוני 1940, נחסם נתיב הים שהוביל מן הים התיכון דרך תעלת סואץ אל המזרח הרחוק. נתיב חלופי נפתח באמצעות מסילת הברזל מוילנה דרך קובנה, מוסקבה, סיביר עד ולדיווסטוק וממנה באניה ליפן. במסלול זה הגיעו ליפן ולמנצ'וריה כ-2,000 יהודים. היפנים דנו אפילו בתכנית ליישב המוני יהודים במנצ'וריה, כיוון שייחסו ליהודים כוח פוליטי וכלכלי אדיר. היו בין היפנים שפעלו ממניעים הומניטריים גרידא, כמו הקונסול היפני בקובנה, סמפו סוגיהארה (Sempo Sugihara), שבשיתוף עם מיופה הכוח ההולנדי בריגה, דה דקר (L.N.P. de Dekker) הפיק אלפי אשרות מעבר יפניות, שעל בסיסן העניקו הרוסים רישיון נסיעה ברכבת הטרנס-סיבירית. אשרות המעבר העניקו ליהודים רישיון שהייה ביפן לתקופה קצרה של פחות משבועיים; אך תודות להתערבותו וקשריו של פרופסור י. קוצ'ושי (Kotsuji) , מרצה לתנ"ך ולשפות שמיות, ששימש כפקיד בכיר במנצ'וריה, הוארכו אשרות השהייה של היהודים, עד שהצליחו אלה מהם שהחזיקו באשרות כניסה לארצות אחרות – ארץ-ישראל, ארצות-הברית, קנדה – להמישך בדרכם; ואילו כ-1,000 פליטים שחסרו אשרות כניסה לארץ כלשהי הועברו לשנחאי. הג'וינט היה פעיל מאד בסיוע לפליטים במהלך שנת 1941; אולם לאחר ההתקפה על פרל הארבור נאלצו עובדי הג'וינט לצאת את העיר. בפברואר 1943 אולצו הפליטים לעבור לחבל הונגקיו שם חיו בתנאי גיטו ותחת הגבלות, עד תום המלחמה.