מבוא

 1878-1848  סגור לתגובות על מבוא
אוק 252014
 

 

 

תקופה זו עומדת בסימן ההתעוררות הלאומית והזעזועים העזים שפקדו ב-1848 את המשטרים המדיניים של ארצות מרכז-אירופה. התביעה לריבונות לאומית היתה כרוכה בתביעה לחוקה ליברלית, המבטיחה את זכויות האזרח לכל. והנה, למרות ימיהן הקצרים של מהפכות 1848 ושל הממשלות הרפובליקניות שקמו לשעה באירופה, שוב לא ניתן היה להחזיר את הגלגל לאחור. החוקות הליברליות נשארו לעמוד במרכז סדר היום המדיני והציבורי של כל העמים והמדינות באירופה. התקופה עומדת אפוא בסימן תהליכי דמוקרטיזציה וליברליזציה של המשטרים באירופה, תהליכים שיעצבו מחדש גם את המפה המדינית באירופה ובעולם כולו.

זעזועים אלה פוסחים לכאורה הן על המערב (להוציא המקרה המיוחד של צרפת) והן על המזרח. הסוגיות שהסעירו והרתיחו את היורה הציבורית במרכז-אירופה – בשם עקרון הלאומיות ובשם עקרון החירות וזכויות האזרח – כבר הוכרעו במערב מזמן. תהליכי הדמוקרטיזציה והליברליזציה במערב הם אורגניים ורצופים, והם ממשיכים להתפתח בקצב מדוד, אטי ובוטח. ואילו במזרח-אירופה, על גבול הקיסרות הרוסית, נחסם לכאורה הגל הליברלי. המשטר הצארי האבסולוטיסטי עודנו איתן על כנו. אך לאמתו של דבר מתאמץ גם המשטר הזה, על פי דרכו האוטוריטרית, הגולמנית והגסה, לקדם את תהליכי המודרניזציה והליברליזציה של החברה הרוסית.

הבדלים משמעותיים אלה בין מערב, מרכז ומזרח באירופה קבעו במידה רבה ומכרעת את ההבדלים בין תהליכי ההתפתחות של הקהילות היהודיות באירופה. במערב נמשך תהליך השתלבותם של היהודים ברקמה האזרחית – החברתית, הכלכלית, התרבותית והפוליטית של ארצותיהם. במרכז-אירופה מנהלים היהודים מאבק ממושך על מימוש זכויותיהם האזרחיות והמדיניות, כמתחייב מן העקרונות המונחים ביסוד החוקות הליברליות החדשות, תוך נכונות לוותר על קווי האופי הלאומיים הנבדלים של היהדות ולאמץ את הלאומיות המקומית (גרמני או איטלקי או הונגרי או פולני "בן דת משה"). ואילו במזרח-אירופה, תחת השלטון הצארי, הפכו היהודים לאובייקט של מדיניות ממשלתית ברוטלית, שהיתה מכוונת אמנם לשלב את האוכלוסיה היהודית בכלל האוכלוסיה ובמדינה הרוסית, אך בדרכי כפיה ולחץ; אלה נועדו לכישלון מראש ורק הגבירו את המתחים הפנימיים בתוך החברה היהודית, הנתונה בחבלי המאבק בין ההשכלה לבין האורתודוכסיה, ובינה לבין החברה הרוסית הלוקה באנטישמיות.

עליית המעצמות האירופיות והתגברות מעורבותן בענייני האימפריה העותמנית המקרטעת ואף השתלטותן על חבלי ארץ (צפון אפריקה), שהיו נתונים לשליטתו הנומינלית של "השער העליון" – אלה עתידים להשפיע יותר מכל גורם אחר על מצבם של היהודים במזרח התיכון ובצפון-אפריקה. מגמת המודרניזציה, תוצאת המגע עם אירופה, והמאבק המתפתח בינה לבין הכוחות הדתיים השמרניים השולטים בחברה היהודית, בתוך התרבות המוסלמית השמרנית המקיפה אותה – אלה הם הקווים העיקריים שלאורכם מתנהלת ההיסטוריה היהודית בארצות המזרח. בכל רחבי האימפריה העותמנית ובארצות האיסלם יכולים היהודים להסתייע במעורבותן הגוברת של המעצמות האירופיות וזו מקבלת ביטוי מיוחד בהופעתם ובפעילותם של אישים ושל ארגונים יהודיים בארצות המערב – הבולט שבהם האליאנס (כי"ח) – הפועלים להטבת מצבם של יהודי המזרח ולקידומם, ובכלל זה הישוב היהודי הישן בארץ-ישראל. התפתחותו של הישוב הישן בארץ-ישראל, בתקופה זו, היא מעניינת במיוחד, בשל המאבק האינטנסיבי המתנהל בתוכו בין ישן וחדש, בין האורתודוכסיה הדומיננטית הכלואה בין חומות העיר העתיקה בירושלים לבין הכוחות הצעירים השואפים לחרוג מן הדפוסים הישנים ולהרחיב את אפשרויות החיים היהודיים בארץ-ישראל.

מבוא

 1895-1878  סגור לתגובות על מבוא
אוק 252014
 

קונגרס ברלין 1878 קבע תקדים הרה משמעות, בהטילו על המדינות החדשות שזכו בעצמאות, בסיוען ובחסותן של מעצמות המערב, חובת מתן אזרחות שווה לכל התושבים – בכלל זה היהודים. שאלת זכאותם של היהודים לשיווי זכויות אזרחי שוב לא הועמדה בסימן שאלה עקרוני. רק מעצמה גדולה אחת, רוסיה הצארית, הסתייגה מן העיקרון החדש בטענה כי היהודים תחת שלטונה מהווים מיעוט ניכר ונבדל לגמרי כל כך בדפוסי חייו והתנהגותו ואינם יכולים להשתלב בחברה הרוסית בדומה ליהודים שהתאזרחו בארצות המערב. אי-יכולתה של רוסיה להתמודד עם השאלה היהודית נבעה במישרין מאי-יכולתה לאמץ את עקרונות זכויות האזרח בכלל. התפרצות הפוגרומים בחבלי דרום-מערב רוסיה היו בבחינת עדות לאובדן השליטה ואובדן העצות שאפיינו את החברה הרוסית ואת המשטר הצארי השוקע ברבע האחרון של המאה ה-19. מנקודת הראות היהודית היה זה אירוע מכונן, כיוון שהוא חולל זעזוע כבד בדעת הקהל היהודית שם והאיץ שני תהליכים מהפכניים – ההגירה היהודית הגדולה מרוסיה והתעוררות הלאומיות היהודית, בדמות תנועת חיבת-ציון. שני התהליכים האלה קשורים באופן הדוק בתהליך מואץ מקיף ועמוק יותר: מודרניזציה של החיים היהודיים. תהליך זה היה כרוך כמובן במאבק פנימי ארוך וקשה – בין ישן וחדש, בין משמרים לבין מחדשים. התמורות החשובות מתרחשות בשלוש זירות עיקריות – הזירה הרוסית, הזירה האמריקנית והזירה הארצישראלית.

הפוגרומים ברוסיה ותנועת היציאה משם עומדים במרכז ההתעניינות היהודית בכל רחבי העולם. ברוסיה מצוי הריכוז היהודי הגדול בעולם וההתרחשויות שם עשויות להשפיע במידה מכרעת על מצב היהודים בכל מקום בעולם. התוצאה המובהקת ביותר של ההגירה היהודית מרוסיה היא התהוות המרכז היהודי הגדול החדש בארצות-הברית. חופש הפעולה הכלכלי, בצד החירות האזרחית, כבר הצמיחו בארצות-הברית שכבה בורגנית עשירה של יהודים, שפיתחה וטיפחה את מוסדותיה הקהילתיים ברוח הרפורמה. המפגש בינה לבין גלי ההגירה הגדולים ממזרח-אירופה חולל דינמיקה פנימית שכיוונה ותוצאותיה עדיין לא נתבהרו בפתח המאה העשרים. רוב היהודים שזה מקרוב באו היו עסוקים במאבק אישי יומיומי להישרדות ולשיפור מצבם הכלכלי ב"ארץ האפשרויות הבלתי-מוגבלות". בלטו לעין בחריגותם הניסיונות המרובים להתיישבות חקלאית באמריקה, מצד קבוצות מאורגנות שונות. רובן ככולן נסתיימו בכישלון. המציאות האמריקנית היתה חזקה מכל רעיון וכל יזמה ששאבו השראתם מן העולם הישן, אותו עזבו המהגרים מאחוריהם. המוני המהגרים היהודים ממזרח-אירופה לא העתיקו לכאן את צורות החיים המסורתיות הישנות; הם עברו תהליך מואץ של מודרניזציה, תוך מאמץ לקיים את הזהות היהודית, על בסיס דתי מתוקן ותוך התאמה לתנאים החדשים שהציעה החברה הפתוחה של אמריקה.

תהליך דומה התרחש גם בארץ-ישראל, אם גם בקנה-מידה קטן הרבה יותר. לפחות מחצית מאלפי העולים שהגיעו לארץ, בשנות ה-80' וה-90' , הניחו כאן יסוד לישוב יהודי חדש, בעיקר בדמות מושבות יהודיות חקלאיות, שתודות לתמיכתו הכלכלית של הברון אדמונד דה רוטשילד ולתמיכתם המוסרית של ארגוני חובבי-ציון ברוסיה הצליחו להחזיק מעמד ולהתפתח למרות תנאיה הקשים של הארץ. מאבק חריף התפתח בין הישוב הישן לבין הישוב החדש; אך כבר בשלב היולי זה הסתמנה המגמה האומרת כי כל מה שנוצר ונבנה מחוץ לחומות הישוב הישן בירושלים ובערי הקודש האחרות ישא אופי שונה, מודרני.

מול תהליכי המודרניזציה המהירים שפקדו את היהודים במזרח-אירופה ובמרכז היהודי החדש שקם באמריקה, בלטה לעין התופעה המביכה של עליית האנטישמיות – כתנועה אידיאולוגית הלובשת צורה פוליטית מאורגנת – ודווקא בארצות כגרמניה וצרפת, שהיו ערש ההשכלה והאמנציפציה של היהודים באירופה. השפעתה הגוברת של ההסתה האנטישמית בקרב שכבות הבורגנות הנמוכה והפרולטריון בארצות מרכז ומערב-אירופה, השכבות שכרעו תחת עקת השינויים והתמורות החברתיות, הכלכליות והפוליטיות בחברה האירופית של המחצית השנייה של המאה ה-19, היה בה כדי לרמז על מקורותיה של השנאה החדשה ליהודים ולאותת על הסכנה הגלומה בה.